פסק-דין בתיק עפ"ג 22539-08-11

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בת.פ. 26504-11-10 (בימ"ש שלום בראשל"צ), בחמישה אישומים שעניינם תקיפה בנסיבות מחמירות וגרימת חבלה של ממש, תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים והיזק לרכוש במזיד שביצע כלפי אישתו, אם ארבעת ילדיו, לה הוא נשוי 21 שנה, כמתואר בסעיף 1 לגזר הדין של בימ"ש קמא.

המערער נידון ל- 16 חודשי מאסר בפועל, ל- 10 חודשי מאסר על תנאי ול- 6 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין.

ב"כ המערער טוענת בהודעת הערעור ובטיעוניה בפנינו כי מבלי להקל ראש בהתנהגותו של המערער כלפי אישתו, הרי בימ"ש קמא לא הביא בחשבון במידה הראויה את מצבו הנפשי והקוגניטיבי של המערער כפי שתואר בחוות דעת נוירו פסיכולוגית שהיתה בפני בימ"ש קמא ואשר צורפה כנספח ד' להודעת הערעור.

עוד טוענת ב"כ המערער כי בימ"ש קמא לא התחשב בעברו הנקי של המערער, ומדברי בתו לפיה במועד ביצוע העבירות נושא גזר-הדין הוא סבל מדיכאון בשל מות אחיינו במהלך שירותו הצבאי.

ב"כ המערער מביאה מדברי אישתו לפיה מדובר באירועים נקודתיים שהתפרסו על פני תקופה ואשר לא מאפיינים את התנהגותו של המערער כלפיה בדרך כלל.

כמו כן מפנה ב"כ המערער לכך שמדובר במאסרו הראשון של המערער, אשר קשה לו להסתגל אליו בשל קשיי שפה ומגבלות המתוארות בחוות הדעת.

ב"כ המשיבה מתנגד להקלה בעונשו של המערער ומצביע על חומרת התנהגותו בכל אחד מהמקרים, ובמיוחד במקרה נושא האישום הראשון כמתואר בגזר-הדין של ביהמ"ש קמא לפיו המערער תפס את צווארה של אישתו בשנתה, חנק אותה ואיים להרוג אותה, משנמלטה האישה והתקשרה למשטרה נטל המערער סכין מטבח, התקרב אליה, עד שבתם נטלה ממנו את הסכין.

גם המעשים האחרים של המערער, כמתואר באישומים 2-5 לכתב האישום שבהם הורשע המערער, אינם נופלים הרבה בחומרתם מזה נושא האישום הראשון.

עיון בגזר הדין של בימ"ש קמא, אשר שמע את עדויותיהן של אישתו של המערער ושל בתו מעלה כי הוא אכן התייחס בחומרה למעשיו של המערער, כמו גם לצורך להחמיר בעונשיהם של מי שמבצע מעשי אלימות במשפחה, אשר בדרך כלל אינם בעלי עבר פלילי כפי שהמערער איננו בעל עבר פלילי.

כמו כן הצביע בימ"ש קמא על העובדה שהמערער לא לקח אחריות על מעשיו ולא ניתן לזקוף לזכותו את הודאתו שכן הוא כפר בביצוע המעשים ואילץ את אישתו ובתו להעיד בבימ"ש קמא ובכך הוסיף סבל נפשי על סבלן.

בימ"ש קמא לא התעלם מעברו הנקי של המערער, מהיות מאסרו מאסר ראשון וממצבו הרפואי והאישי המורכבים כפי שנחשפו בפניו במהלך שמיעת הראיות, וגם בפנינו במהלך הדיון בערעור, (ראה סעיף 7 לגזר-הדין), אך העדיף עליהם, ובצדק, את האינטרס הציבורי שיש בהוקעת מעשיו של המערער ובצורך להרתיע אותו ואחרים שכמותו מלפגוע בבני משפחה, פיזית ומילולית, כפי שפגע המערער באישתו.

לאור כל האמור לעיל, עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער איננו סוטה ממדיניות הענישה הראויה למי שמבצע עבירות אלימות בקרב המשפחה, ומתחשב בכל השיקולים, לרבות השיקולים לקולא ולחומרה, לרבות אלה שתוארו בפנינו על ידי ב"כ המערער.

אנו דוחים את הערעור.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ח אלול תשע"א, 27/09/2011 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.